סוד ההצלחה של דורטמונד

Posted on September 30, 2018

זמן רב שטענתי בפני כל מי שהסכים להקשיב שזו הולכת להיות העונה של דורטמונד בגרמניה.
כמובן שמרבית התגובות שקיבלתי נעו בין “שמע אין סיכוי שמישהו יזיז את באיירן” לבין “אפשר רק לקוות… אולי סוף סוף תהיה קצת תחרות”.

ובכן, מוקדם עדיין להגיד, אבל חודש וחצי לפני הקלאסיקר ובתום המחזור השישי, דורטמונד ניצבת בודדה בראש הטבלה עם 14 נקודות מ-18 אפשריות (נקודה מעל באיירן והרטה המפתיעה) ויחס שערים אסטרונומי לשלב זה בעונה של 14+, כאשר רק פסז’ (עם 2 משחקים יותר- 21+) ומנצ’סטר סיטי (עם משחק אחד יותר- 18+) עוברות אותה בחמש הליגות הבכירות ביבשת.

אז מה הסוד של דורטמונד לפתיחת העונה?

ובכן, התאוריה שלי טרם פתיחת העונה הייתה שהדבר הטוב ביותר שקרה לדורטמונד הוא שהיא נפטרה מכל החלוצים בעלי השם שהיו לה.
מאז לבנדובסקי, דורטמונד חיפשה פיתרון בדמות חלוץ כוכב אחר, וכשלה פעם אחר פעם (היו לנו אימובילה, בטשואיי, אובמיאנג, שורלה…).
דורטמונד החליטה לנסות ולהביא חלוצים גדולים שיסחפו את המשחק לכיוונם וייצרו שערים, כמו שהיה עם לבנדובסקי.
השיטה לא עבדה, ומלבד יכולת שיא של אובמיאנג לא הביאה לשום תועלת ממשית בתואר אליפות/הגעה לשלב מתקדם במסגרת אירופית.

ובכן, הסיבה לכישלון היא פשוטה- הסטאר-קוואליטי של לבנדובסקי בדורטמונד נבע דווקא מהחוסר שלו בסטאר-קוואליטי- בניגוד לחלוצים שהגיעו אחריו, לבנדובסקי לא ניסה למשוך את המשחק לכיוונו ולנפק מספרים, אלא היה חלק ממערכת משומנת ומרובת ראשים שיצרה ללא טיפה של אגו אחת מההתקפות האימתניות של אירופה, כזו שקשה לצפות אותה ועוד יותר קשה להגן מולה.
הדינמיקה דאז הושגה לא בעזרת יכולת הכיבוש של לבנדובסקי, מגע הקסם של רויס או המשחק המהיר של גצה, אלא בגלל כדורגל מהיר ומאוזן בקבוצה שמלאה בשחקנים צעירים שרוצים לפרוץ קדימה ולהוכיח את עצמם.
הקבוצה התאפיינה ברעב, ולא בכדי- דורטמונד אספה שחקנים מבטיחים וצעירים מרחבי הליגות בגרמניה, ובשילוב עם שחקני בית מהשורה הראשונה עשתה לאירופה כולה בית ספר לסקאוטינג והראתה איך אפשר גם בלי רכישות של עשרות מיליוני יורו להרים סגל שיכול להגיע (כמעט) הכי רחוק שאפשר.

לצורך העניין, בעונות 2011/12 ו-2012/13 (האליפות האחרונה והעונה בה הגיעו לגמר הצ’מפיונס), שיחקו בדורטמונד רק 3 שחקנים מעל גיל 30 (השוער ויידנפלר המגן אוומוילה והקשר סבסטיאן קל).
מאידך, מלבד אוומוילה שחקן ההגנה היחיד שהיה מעל גיל 25 היה לוקאס פיזצ’ק (שהיה בגיל המופלג 27), הקישור היה מלא בכישרונות צעירים (למשל גונדואן בן ה-21, שאהין בן ה-23 וגצה בן ה-20) ובהתקפה הגיל השולט היה 23 (לבנדובסקי, שייבר, רויס ופרישיץ’).
הגדולה של דורטמונד אז הייתה חוסר הגדולה של השחקנים שלה. יורגן קלופ (שהיה אז גם הוא מאמן צעיר ופוחז בן 45) יצר קבוצה כיפית, צעירה ובעיקר נטולת כוכבים שמשכו לעצמם את מלוא תשומת הלב.

ונחזור להיום.
דורטמונד החליטה לנסות מחדש את השיטה שעבדה לה כל-כך טוב במהלך אותן שנים, וסוף סוף סילקה את האגו מהקבוצה, אותה הפקידה בידי הוטרן הצנוע מרקו רויס.
הרכש דומה לימים ההם- שחקנים צעירים, מבטיחים ובעיקר אנונימיים שרק מתים לקבל הזדמנות להוכיח.
אפילו פאקו אלקאסר “הזקן” בן ה-25 חווה רנסנס של ממש במועדון, אחרי שהגיע מברצלונה נטול אגו וביטחון בשל מיעוט הזדמנויות וחוסר אמון של ההנהלה ובעיקר האוהדים.

בואו ננסה רגע לנתח את דורטמונד כיום:
קודם כל, גם בדורטמונד של 2018/19 משחקים רק 3 שחקנים מעל גיל 30-השוער המחליף היץ ושני גרזני ההגנה הותיקים- שמלצר ופיזצ’ק.
מעבר לכך, הלך הרוח השולט בדורטמונד העונה הוא שילוב מרובה של צעירים בעלי כישרון לצד ותיקים בעלי ניסיון.
ההגנה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר-לצדם של שמלצר ופיזצ’ק ישנם כרגע 5 שחקני הגנה כשירים בדורטמונד, שגילם הממוצע עומד על 21 ו-3 חודשים(!).
מעניין יהיה לראות איך ישתלבו בעתיד גם עומר טופראק וג’רמי טוליאן הפצועים.
היכולת לאזן בין השחקנים הבוגרים לצעירים היא שם המשחק היום בדורטמונד.
ובכלל, נראה שאיזון היא מילת המפתח בדורטמונד מודל 2018/19.
דיברתי רבות על המשחק נטול החלוץ המגה-סטאר. איך זה מתבטא בשטח?

שימו לב למספרים:

מפתיחת העונה, דורטמונד כבשה 19 שערי ליגה.
שער אחד היה עצמי (נגד לייפציג), אז ברשותכם אנתח את החלוקה של 18 השערים הנותרים.
18 השערים הללו מתחלקים בין לא פחות מ-12(!!!) כובשים שונים.
אפילו חלוקת השערים בין הכובשים היא מאוזנת-כבשו לזכותה של דורטמונד 3 שחקני הגנה (דיאלו, חכימי ואקאנג’י), 3 קשרים (ויטסל, וייגל ודאהוד), 3 ווינגרים (לארסן, פוליסיץ’ וסאנצ’ו) ו-3 חלוצים (רויס, וולף ואלקאסר).
אולי החלק הכי אירוני בכל זה הוא שדווקא החלוץ הפותח, מקסימיליאן פיליפ, עדיין לא כבש העונה ולו שער ליגה אחד…
אותם 18 שערים, אגב, בושלו ע”י 8 מבשלים שונים, מתוכם 3 טרם הבקיעו העונה שער- דילייני, פיליפ ושמלצר.

כמה נתונים נוספים:
*השחקנים היחידים שכבשו מעל שער אחד העונה בליגה הם רויס (4), לארסן (2) ואלקאסר (3).
*הגיל הממוצע של הכובשים הוא 22 ו-9 חודשים.
*המבשל המצטיין של דורטמונד עד כה העונה בליגה הוא סאנצ’ו (בן 18 להזכירכם) עם 5 בישולים. המספר הזה מספיק לו נכון לכרגע גם כדי להוביל את רשימת המבשלים בבונדסליגה.
*6 משחקים אל תוך העונה, ו-15 שחקנים שונים בדורטמונד כבשו או בישלו שער- מעל מחצית מהסגל הרחב של הקבוצה.
*בניצחון 7-0 מול נירנברג כבשו שישה שחקנים שונים (רויס[2], לארסן, חכימי, אקאנג’י, סאנצ’ו ו-וייגל) ובישלו שישה שחקנים שונים (פוליסיץ’, פיליפ, לארסן, רויס, סאנצ’ו ודילייני).
*כוח מהספסל-5 מהשערים של דורטמונד העונה בליגה (מעל רבע) הגיעו ממחליפים שעלו מהספסל (מעניין לציין שכל 3 השערים של אלקאסר הגיעו מהספסל).
*בין השחקנים שטרם כבשו העונה בליגה ניתן למנות את פיליפ, קגאווה, גצה, רודי, אלכסנדר אייזק וסרג’יו גומס הצעיר שהגיע מהנוער של בארסה. פוטנציאל לא חסר, הייתי אומר.

לסיכום, אפשר לומר בביטחון שדורטמונד החליטה סוף סוף לחזור לשיטה הנכונה והמתאימה לה ולשחק כדורגל מאוזן, צעיר ומהנה.
רויס נראה חד, נהנה ובעיקר בריא מאי פעם, השחקנים הצעירים ומלאי הכישרון נותנים תפוקה גבוהה (עם דגש על סאנצ’ו שבגיל 18 מלמד מגנים מנוסים בבונדסליגה איך משחקים כדורגל) ואפילו אלקאסר ב-2 הופעות מהספסל כבש שליש מכמות השערים שכבש בשנתיים ב-37 הופעות בברצלונה.

איפה אנחנו עומדים מבחינת המפעלים השונים?
לליגת האלופות זה כנראה עדיין לא יספיק, לפחות לא העונה- מול מועדונים כמו ברצלונה, ריאל, סיטי או ליברפול של האקס המיתולוגי קלופ, דורטמונד ככל הנראה לא תסתדר פשוט כי הסגל והשיטה עדיין לא מספיק “מהודקים”, אבל בהנחה ודורטמונד תמשיך לפעול בקו מקצועי דומה ותמשיך לתחזק את הסגל הקיים (וכמובן-לא תחתים חלוץ עם אגו) אני יכול לראות אותה באופן ריאלי מגיעה בשנתיים-שלוש הקרובות לחצי גמר צ’מפיונס.
זה אולי נשמע מוזר, אבל תיזכרו ששלוש שנים לפני שהגיעו לגמר ב-2012/13, לאף אחד כמעט לא היה מושג מי אלו לבנדובסקי, רויס, גצה, גונדואן או שמלצר.
בקשר לליגה- אי אפשר לדעת איך תיגמר העונה, כי בסופו של דבר אנחנו רק אחרי 6 מחזורים.
אני סבור שדורטמונד יכולה ללכת עד הסוף בליגה ולחלום על אליפות, או לפחות לתת קרב צמוד עד הרגע האחרון.

לדעתי, הסכנה היחידה שעלולה לדעתי לסכן את התחזית היא פציעה קשה של רויס, שתפגום בהרמוניה של הקבוצה ואי אפשר לשער מה יקרה אחריה מבחינת איכות השיטה.
עם זאת, דבר אחד בטוח-המופע הכי טוב בגרמניה חזר; דורטמונד חזרה בגדול, והיא באה קודם כל כדי להנות.

תגיות קשורות:Featured, דורטמונד

3,574 Comments

Notable Replies

itay-vizel says:
December 11, 2018
חלק ב’ של הכתבה הנהדרת של @alon.fman:
ספורטאנטר - הבית לספורט בישראל – 11 Dec 18
סוד ההצלחה של דורטמונד - חלק ב' - ספורטאנטר - הבית לספורט בישראל
בהמשך לטור הקודם שלי, בו התחלתי לנתח את הסיבות לפתיחת העונה המטאורית של דורטמונד, הפעם אנסה לרדת יותר לפן הטקטי של המשחק ולשיטת המשחק אותה מטמיע (בהצלחה מרובה עד כה) לוסיאן פאברה. קודם כל, אצלול קצת לנתונים של דורטמונד עד כה העונה: בתום 14 מחזורים,...