כדורגל

כדורגל איטלקי בצל הקורונה

אטאלנטה כמקרה בוחן

כשהעולם צפה מן הצד בסין בעת שזו דחתה את חגיגות השנה החדשה, התחושה הייתה שווירוס הקורונה הוא נחלת המזרח הרחוק. אף אחד באירופה לא ציפה שהווירוס יקבל מעמד של מגפה כלל-עולמית, והאיטלקי הממוצע לגם בנחת עוד כוס אספרסו בשמש הקרה של אמצע החורף. החיים באיטליה בינואר היו נפלאים ורגילים, רחובות רומא היו הומים בתיירים והנופים המרהיבים שידרו ”עסקים כרגיל”. רצה הגורל, ודווקא אטאלנטה, הקבוצה הצנועה מברגמו שרק עלתה לליגה הראשונה ב-2011, היא זו שתקח חלק מהותי בהתדרדרת הבריאותית באיטליה שעתידה להגיע בסוף החורף. הנראזורי (כן, כמו אינטר, גם הם כחולים ושחורים) שהישג השיא שלהם בליגה בעונת 2018-19, מקום שלישי, התבטא בהעפלה העונה לליגת האלופות, חוו חבלי לידה במפעל הקשה. אחרי פתיחה נוראית ושלושה הפסדים בשלושת המשחקים הראשונים, אטאלנטה סיימה בתיקו ביתי עם מנצ’סטר סיטי, ניצחה את דינמו זאגרב בבית גם כן ובמשחק האחרון מול שחטאר דונייצק באוקראינה – הפתיעה עם ניצחון 3-0 ענק ומפתיע ששלח אותה על שמינית הגמר יחד עם מנצ’סטר סיטי. בשמינית הגמר אירחה אטאלנטה את ולנסיה. המשחק הראשון נערך ב-19 בפברואר באצטדיון הסן סירו המלא (שקרוב יחסית גיאוגרפית לעיר ברגמו וששימש את הקבוצה כאיצטדיון מורשה ע”י אופ”א) ואטאלנטה הביסה את ולנסיה 4-1 בתצוגה ענקית. 44,236 צופים נרגשים צפו בהיסטוריה וצפון איטליה הייתה כמרקחה. רבבות של צופים איטלקים (וכמה אלפי ספרדים) בניהם  אנשי צוות, שחקנים, מאבטחים שדרים ועיתונאים, גרמו להפצה של נגיף הקורונה בצפון איטליה בפרט ובאירופה בכלל. אותו הערב יזכה לשם Game Zero, “משחק האפס”. כשלושה חודשים אחרי ההתפרצות של הנגיף בסין, הכדורגל האהוב הביא את המחלה אל סף ההתפרצות באירופה.

ברגמו, לומברדיה, איטליה – בימים יפים יותר

הלם תרבותי איטלקי

היום, הנתונים מדברים בעד עצמם. באיטליה כבר חלו כ-170 אלף איש, מתוכם נפטרו כ-23 אלף. העולם, שכבר התרגל למספרים מזוויעים גם במדינות אירופאיות אחרות כמו ספרד וצרפת, נשא את עיניו אל איטליה בעצב במהלך חודש מרץ. המדינה שגם ככה סובלת ממאזן דמוגרפי “זקן” ואחוזי אבטלה גבוהים נאבקה עד זוב דם עד שהצליחה “להשטיח את העקומה” של התפשטות הנגיף. עד מהרה גם שחקנים בכירים בקבוצות הכדורגל האיטלקיות החלו להידבק בנגיף, מדניאלה רוגאני שהיה הראשון שאובחן, דרך פאולו דיבאלה ועד פאולו מלדיני ובנו שמשחק במילאן. כמעט חודש לקח לארץ המגף להתאזן ולהבין איך להתמודד, ובדרך הכלכלה חטפה מכה אנושה שרק הוסיפה על המצב המתוח שלה. אמירות על המשך הליגות הבכירות סתרו זו את זו ובכירי הקבוצות הצהירו בזה אחר זה ולסירוגין את דעתם על המשך העונה. כמו שזה נראה כרגע (ולא רק באיטליה), הכדורגל רחוק מלהתקיים במתכונת הרגילה, אם בכלל. גם אם ימשיכו לשחק העונה, זה כנראה יהיה מול יציעים ריקים. את גומלין ליגת האלופות (במחזור האחרון ששוחק במסגרת אירופית זו העונה) מול ולנסיה, אטאלנטה כבר שיחקה ללא קהל.

ג’וזף איליצ’יץ’ מאטאלנטה מבקיע מול יציעים ריקים במסטאייה בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות, ולנסיה, ספרד

ובכל זאת, היה גם כדורגל

בכל הנוגע לאטאלנטה, עד לאותו Game Zero מול ולנסיה (וגם מעט אחריו), העונה הזו הייתה נהדרת. אטאלנטה נמצאת במקום הרביעי בליגה ועם משחק חסר, כשהיא כובשת 70 שערים (כולל שלוש שביעיות!) ומציגה התקפה קטלנית. רק פסז’ (שגדולה על הליגה שלה בכמה רמות) ובאיירן מינכן כבשו יותר ממנה העונה בכל חמשת הליגות הגדולות. ואטאלנטה, עם כל הכבוד, היא לא הסיפור היחיד של הליגה הזו. כפי שכתבנו לא מזמן,  מאבק האליפות באיטליה לא היה צמוד כמו השנה כבר הרבה זמן, והעונה הזו של לאציו מזכירה את עונתה הגדולה מלפני 20 שנה. הקבוצה הצליחה להאפיל על הסגל הנוצץ של אינטר השאפתנית, תוך שהיא דולקת אחרי יובנטוס של רונאלדו ונמצאת מרחק נקודה אחת בלבד אחריה במקום השני. אינטר נמצאת במקום השלישי ואיבדה קצת גובה מהפתיחה המסחררת והמאבק הצמוד מול יובנטוס, ונמצאת במקום בטוח ומרווח גם מלאציו השנייה וגם מאטלאנטה הרביעית. בהמשך הטבלה, מדשדשות את דרכן חזרה מעלה, נמצאות רומא, נאפולי ומילאן, בסדר הזה. מבחינת רומא ומילאן, העונה הזו דומה לקודמתה, כשדווקא נאפולי של גאטוסו נאבקת לשחזר את ההישגים מהעונות האחרונות. פיורנטינה שראתה ימים יפים יותר ממשיכה להיאבק בחלק התחתון של מרכז הטבלה, גם היא כמו בעונה הקודמת. סמפדוריה וטורינו שתיהן חוות ירידה משמעותית בכושר מהעונה שעברה והן מתמודדות על הישארות בליגה מול גנואה ולצ’ה. ניתן לומר בבטחה שברשיה של באלוטלי וספאל יראו את הדרך למטה. כל זאת, כאמור, אם וכאשר תמשיך הליגה להיות משוחקת. לאור הנתונים האלו נראה שרוב הקבוצות שומרות על קו די דומה לעומת העונה שעברה, כשהשיפור המהותי והקיצוני ביותר הוא של לאציו, עליה ניתן לחשוב כזו שתחזיק בכתר המרגש בסוף עונה מוזרה שכזו.

לאציו מודל 2000. תצליח לשחזר?

אבל כרגע נראה שהליגה רחוקה מלהמשיך. הכדורגל, והספורט בכלל, נדחקו הצידה בצל הנגיף באירופה. עונת 2019-20 שבהחלט הייתה (לפחות עד עכשיו) אחת המעניינות באיטליה בשנים האחרונות, קיבלה את הבעיטה החזקה ביותר אולי מכל הליגות באירופה, כמו בכל מדינת המגף. הכדורגל חסר כמו אוויר לנשימה. אם יחזרו לשחק כדורגל באיטליה, זה כנראה יהיה מול איצטדיונים ריקים, אבל גם זה יהיה טוב מכלום. לנו נותר רק לקוות שההישגים היפים לא ירדו לטמיון ושהאוהדים יזכו שוב באנחת הרווחה התרבותית שהם משוועים לה כל כך.

ולנו נותר לאחל: רק בריאות, ופורצה איטליה.

To Top