מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה?
1. אגדה. זינדין זידאן היה מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה. חוץ מבקאן הקטנה בה החל את הקריירה המקצועית שלו בתור שחקן, זידאן זכה בתארים בכל מקום אליו הגיע. עם בורדו הוא זכה באינטרטוטו (מעין פרס ניחומים לקבוצה שלא הגיע עד לרמה של גביע אופ”א או לליגת האלופות). עם יובנטוס הוא זכה בשתי אליפויות, בגביעים ובמספר טורנירים אירופיים מהדרג השני-שלישי (הוא גם הגיע עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסיד). בריאל מדריד הוא זכה גם בליגה וגם בליגת האלופות, כשהוא חתום במו רגליו על לא מעט ניצחונות גדולים, כמו ה-2-1 על באייר לברקוזן בגמר ליגת האלופות עם השער בבעיטת היעף המפורסמת (שעד לפני שבוע נחשבה לשער היפה ביותר בגמרים של ליגת האלופות, אז הגיע בייל). את הנבחרת הלאומית הוביל זידאן לתור זהב עם זכייה במונדיאל (בגמר מול ברזיל הוא כבש צמד) וזכייה ביורו בשנת 2000, שנתיים מאוחר יותר. הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר בתפקיד.
זינדין זידאן הוא אגדת כדורגל. הקהל העריץ אותו בכל מקום שאליו הלך. הקהל של הקבוצה היריבה כיבד אותו. הכבוד הזה, האלגנטיות, הענווה (המסוימת) שכבר לא רואים אצל כוכבים בימינו, הם שמסמנים את זידאן כשחקן ואדם שמשנתו היא ניצחון. וכך, גם היום, ציין זידאן: “לפעמים צריך שינוי, ואם אני מרגיש שהקבוצה תתקשה לנצח איתי בשנה הבאה, אני כנראה צריך ללכת”. זידאן הולך בראש מורם, כמו אגדה אמיתית, כשאין לו מה להוכיח, והוא שוב יוצא ה-bigger man.
2. על ספורט ופוליטיקה. ריאל מדריד קראה למסיבת עיתונאים בהולה, בה נכח אפילו הנשיא, דבר נדיר. באסיפה, זידאן ציין כי החליט להתפטר מריאל מדריד, בעיקר בגין השובע והעובדה שלריאל מדריד, יחד איתו, יהיה קשה להמשיך ולקחת תארים. ריאל של זיזו קטפה 9 תארים בפחות משלוש שנים, נתון פנומנלי. כדי להבין כמה גדולה עבודתו של זידאן, אפשר להשוות את תקופתו בתור המאמן של ריאל לתקופתו של מיגל מוניוז, שהשיג 5 תארים יותר מזידאן ו-14 סך הכל. אבל הוא עשה את זה בלא פחות מ-14 שנים. על כל אלו, צריך להבין שבריאל מדריד אין בדרך כלל הפתעות. זה שהקבוצה מכנסת מסיבת עיתונאים בצורה מסודרת וששום כלי שנראה לעין אינו נשבר לנגד עדשת המצלמה, לא אומר שהנפשות הפועלות הופתעו באמת. אין ספק שהמועדון ופרס בפרט חולקים כבוד אדיר לזידאן, אבל יש לזכור שהוא מאמן צעיר שסך הכל לא אימן את ריאל מדריד אפילו שלוש עונות מלאות. אז מי כאן בעצם השבע, זידאן או פרס? מי משך בחוטים וקיבל החלטות? על פני השטח, היה זה זידאן שהחליט והכווין, אבל בפועל, כנראה שלפרס הייתה לפחות מילה בדבר. סביר מאוד שמה שבאמת קרה, הוא שפרס היה זה שהחליט שהקבוצה צריכה ריענון, ומתוך כבוד לזידאן שהפך אותו (את פרס) לאגדה גם כן, הציע לצרפתי “לפרוש בשיא”. אין ספק שההחלטה משותפת, ולמען האמת, היא כנראה תורמת לשני הצדדים. אבל אסור להתבלבל. פלורנטינו פרס לא מקבל הוראות ולא סופג פצצות. האדם שזרק כספים ללא היכר ופיטר מאמנים שעיצבו את הכדורגל המודרני של ריאל מדריד בהינד עפעף (כמו ויסנטה דל-בוסקה), למד דבר או שניים על ניהול ספורטיבי בקדנציה שלו. גם הוא מבין שלשחזר זכייה בליגת האלופות בפעם הרביעית ברצף היא כנראה מטרה בלתי-אפשרית עם אותו המאמן. גם אם לשחקנים יש דרייב, המאמן נשחק לפחות במידה מסוימת. מכאן, להיפרד מזידאן זה כנראה מתבקש. אבל לפרס יש סטייל, וכאמור גם כבוד, בטח לזידאן, ולכן הוא נתן לצרפתי להיות הראשון שמזיז את הכלים.
אם זה אכן המצב, פרס הוא לא פחות מגאון, בגלל שזידאן מנדב אינפורמציה לגבי המהלך הזה כבר שבועות ואפילו חודשים. מה שהתגלה “בפרק האחרון” כטוויסט ענק בעלילה, בעצם כבר נודע לצופים קודם לכן, כשזידאן זרק משפטים כמו “אני לא יודע כמה זמן אשאר בריאל מדריד”, “אולי לא אהיה כאן בעונה הבאה”, “אני צריך לחשוב”, “המועדון יחליט” ועוד, כשבפועל – אין מאמן במאה הנוכחית שקיבל יותר אשראי ממנו, והמקום שלו בעצם היה הבטוח מכולם. כנראה שפרס וזידאן מתכננים את המהלך הזה כבר זמן רב, כשהתסריט נבנה בצורה כזו שהעזיבה תהיה לא רק רכה ונוחה, אלא אפקטיבית ונעימה כך שחדר ההלבשה רק יתחזק ממנה. ועל כך עוד בהמשך.
3. תזמון – הוא דבר חשוב בכדורגל, כמו בכל מקום אחר בחיים. הבה נדמיין מצב היפותטי בו ריאל מדריד עולה על מסלול מעט שונה מזה הנוכחי, מצב בו היא זוכה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות, אבל לא משערים של קרים בנזמה וגארת’ בייל. שני השחקנים המושמצים, שאולי היו הטובים ביותר של הבלאנקוס מול באיירן מינכן וליברפול בליגת האלופות, בעצם חתומים לא פחות (אם לא יותר) משאר השחקנים על התואר הנחשק, והיחיד (החשוב) של ריאל השנה. אבל מה היה קורה אם ההשמצות היו “מוצדקות”? אם הם לא היו “מביאים תואר”? אין ספק בכלל שקרים בנזמה תרם את חלקו בריאל מדריד, והוא צריך לעזוב. אין מנוס מכך וניכר שאפילו זידאן הבין זאת במהלך העונה הנוכחית. באשר לבייל, שסיים את העונה בצורה נהדרת, סביר שהוא היה מוצא את עצמו מחוץ לברנבאו אם הוא לא היה מעניק לפלורנטינו פרס תואר בכפית של כסף. אם כך היה קורה, וזידאן היה נשאר המאמן של ריאל מדריד, בנזמה היה נשאר בקבוצה, ובייל היה עוזב אותה. הרי זידאן אפילו לא טרח לברך את בייל אחרי המשחק בקייב, ודיבר איתו לראשונה רק כשלוש שעות (!) אחרי המשחק. ובנזמה, לא משנה מה היה עושה, היה נשאר תחת הכנף המגוננת של בן ארצו, אם זה היה נשאר.
זוהי אלגוריה, בעצם, לכך שהתזמון של “ההתפטרות” של זידאן הוא בעצם הכרחי, ואפילו לא מפתיע. הרי זה ברור שרק עם עזיבתו של מאמן שעמד על הקווים במשך זמן ארוך יחסית, תוכל קבוצה לבנות את עצמה מחדש, בטח מבחינת הסגל. רק עם עזיבה של מאמן והגעה של חדש, ניתן ליצור סגל רענן יותר וללא תככים, שכן לשחקנים אין כל כך למי להתלונן במהלך החלון – אין אמפתיה אבהית שמגוננת עליהם, ואין קשרים שאפשר לקלקל. מגיע מאמן חדש, אשר מאמין במשנתו שלו, והוא מתחיל לתכנן על דף חלק את איך שהעונה הבאה צריכה להיראות. במקרה של ריאל מדריד, זו הדרך היחידה בה קרים בנזמה יכול לעזוב את הקבוצה, וגארת’ בייל יכול להישאר בה. מובן שאלו רק דוגמאות ושהסגל יכול להיראות אחרת, אבל אלו מסבירות כיצד עזיבתו של זידאן לא רק מפנה מקום למאמן חדש, אלא לשחר של יום חדש שיכול לאפשר לקבוצה שבעה מתארים, להיבנות על יסודות חזקים וטריים יותר.
את מקומו של זידאן ימלא אחד מהשמות שכבר קושרו לריאל עוד לפניו (ובתקופתו), ככל הנראה יואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה, או מאוריסיו פוצ’טינו, המאמן המצוין של טוטנהאם. לב כבר נקשר לשמה של ריאל מדריד, ויהיה “קל” יחסית להביא אותו אל הבלאנקוס, שכן אימון בנבחרת לא סותר אימון של קבוצה בליגה, מה גם שהמשא ומתן קל יותר. הגרמני גם מלווה את הנבחרת במשך יותר מעשור, וישמח לריענון. באשר לפוצ’טינו, שכבר קושר לריאל מדריד בעבר, מדובר בהחתמה אסטרטגית חכמה וב-“גניבה” ממועדון שרגיל לשתף פעולה עם הספרדים.
יהיה אשר יהיה המאמן שיחליף את זידאן, הוא יתחיל שושלת חדשה שיהיה קשה לשחזר. זינדין זידאן הוא אגדה בריאל מדריד, כשחקן, כמאמן, כאדם. אבל יותר מהכל, וכמו שכבר נוכחנו לדעת בשנים האחרונות, האדם שמנהל את העניינים במועדון מגבוה, כנראה קיבל החלטה אסטרטגית גאונית נוספת. על פניו פלורנטינו פרס היה צריך לספוג פצצה, אבל מתחת לפני השטח – הוא זה שהרכיב אותה.
